פסק-דין בתיק ת"א 16923-08-09

1.         התובע יליד 17.8.57, ובתביעה הוא מבקש כי ייפסקו לו פיצוייו בגין פגיעתו בתאונת דרכים מיום 16.6.08. אין חולק כי אם יצליח התובע להוכיח כי אכן נפגע בתאונה הנטענת, הנתבעת, מבטחת מכוניתו, היא זו החייבת בתשלום פיצוייו.

2.         בעת אירוע התאונה היה התובע כבן 51 שנה, שתי רגליו קטועות, כל אחת מהן מתחת לברך, זאת כתוצאה מתאונות דרכים שבגינן תבע פיצויים, ואלה נפסקו לו בתביעות קודמות. הוא חולה בסוכרת, סובל ממחלת כבד, מבעיות בידיו ומחוליים נוספים. לכן, עובר לתאונה נשוא התביעה היה התובע מתנייד ממקום למקום במכונית המותאמת לנכותו ונעזר בכסא גלגלים.

3.         ביום 16.6.08 הגיע התובע לבית החולים "פלימן" לצורך ביקור במרפאת בית החולים המטפלת בקטועי רגליים. הוא הגיע למקום ברכב הנכים שבו הוא משתמש; ברכב מותקן מעלון, ובהגיעו לרחבת החנייה בחצר בית החולים הוא החל לצאת מן הרכב כשהוא יושב בכסא הגלגלים. תוך כדי ירידה מן הרכב הכסא התהפך, התובע נפל ונחבל בגדם הרגל השמאלית. הוא קיבל טיפול ראשוני במרפאת "פלימן", אחר כך הופנה לבית החולים רמב"ם, ובשל מצב הרגל עקב הפגיעה (לאור מחלותיו האחרות, במיוחד הסוכרת) נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו השמאלית מעל הברך.

            היינו, שקודם לתאונה מיום 16.6.08 היה התובע קטוע בשתי רגליו, מתחת לברך. כיום, רגלו הימנית נשארה באותו מצב והשינוי שנגרם בתאונה נוגע לקטיעת הרגל השמאלית (קודם מתחת לברך ועכשיו מעל הברך), דבר שיש לו השלכות, בין היתר על ניידותו, העזרה לה הוא נזקק, הפרוטזה המתאימה לו, ועוד.

4.         בין הצדדים ניטשה מחלוקת מרה בשאלה האם התובע הצליח להוכיח כי אכן נפגע בתאונה האמורה, כפי המתואר בגרסתו ובטענותיו. הנתבעת טוענת כי אין אמת בגרסת התובע אשר יש לו ניסיון רב בניהול תביעות קודמות נגד מבטחות ואף מציג עצמו כלפי כולי עלמא כמומחה בתחום זה וכמייעץ לנפגעים אחרים. כמו כן, ניסתה הנתבעת להראות שגרסת התובע בדבר הנסיבות המדויקות של האירוע והסיבה לה (ישיבה בכסא גלגלים וניסיון להתקדם קדימה במעבר מרצפת המכונית אל משטח המעלון, היתקעות הגלגל, התהפכות ונפילה על רצפת המעלון תוך פגיעה ברגל) אינה סבירה או אפשרית ואף העידה בקשר לכך מומחה בטיחות מטעמה, מר מוגילבקין (ר' חוות דעתו ועדותו בעמ' 55 של הפרוטוקול).

            נתתי את דעתי לטענות אלה, אך לא השתכנעתי כי יש בהן כדי לערער את האמון שאני רוכש לתובע בכל מה שקשור לתאונה ולנסיבותיה כפי שהעיד בפני ונחקר נגדית על גרסתו. אומנם איש לא ראה את התאונה ממש בעת התרחשותה, אך מייד לאחר הנפילה הגיע למקום עובד המרפאה, מר פוגל, שגם עדותו מקובלת עלי.

            אני מאמין לתובע. אני מקבל את גרסתו וקובע בזה כי הוא נפגע בתאונת הדרכים האמורה, תוך כדי הירידה ועקב הירידה ממכונית הנכים שבאמצעותה הגיע אל המרפאה בבית החולים "פלימן" בתאריך 16.6.08. הירידה היא שימוש מוכר ברכב, ואין זה משנה שמדובר בירידה באמצעות מעלון המותקן ברכב דרך קבע. עקב הירידה שנכשלה נגרמה התאונה. מכאן שזוהי תאונת דרכים ומבטחת המכונית, היינו הנתבעת, חייבת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

5.         מצבו של התובע נסקר בחוות דעתו של המומחה הרפואי, פרופ' סודרי, מיום 3.6.10. הרופא מתאר את מהלך הדברים לאחר התאונה ואת הטיפולים שנזקק להם התובע, עד שביום 16.8.08 בוצעה קטיעת הרגל מעל הברך השמאלית. 

            כיום מתלונן התובע על כאבי פנטום בגדם הגפה השמאלית, מוסר שאינו יכול יותר להסיע את עצמו בכסא הגלגלים בגלל הסתיידויות בשתי הכתפיים ופולינוירופתיה וכן נגרמה לו קונטרקטורה בירך השמאלית. בבדיקה היה התובע ישוב ומתנייד בכסא הגלגלים, כשמימין קטועה הרגל מתחת לברך ומשמאל מעל הברך.

            הרופא מסכם כי ביום 16.6.08 נגרם לתובע פצע חתך בברך השמאלית שטופל במיון. לאחר 3 ימים נצפו בגדם נפיחות ואודם והתובע טופל באנטיביוטיקה במסגרת אשפוז. למרות שיפור מסוים המשיך התובע להתלונן על כאבים עזים בגדם וחודשיים לאחר התאונה בוצע ניתוח קטיעה של הגפה מעל הברך השמאלית. בהמשך, הותאמה תותבת לרגל והתובע עבר טיפול הליכה בעזרת קביים. במועד הבדיקה,  קרוב לשנתיים לאחר התאונה, ממשיך התובע להתלונן על הכאבים ושאר התופעות כמפורט לעיל; הוא מתנייד בכסא גלגלים. הצלקת בקצה הגדם השמאלי תקינה והגדם משמאל הוא בקונטרקטורה של 40 מעלות. צילומי הרנטגן הראו כי המרווח המפרקי של הירכיים תקין. נמצא אוסטיאופורוזיס בירך השמאלית. מפרק הברך הימני תקין.

            הרופא מסכם: "בגין קטיעה של ירך שמאל בסמוך לשליש עליון של עצם הירך נכותו (של התובע) הינה בשיעור 80% לפי סעיף 47(6)(ב) (של המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: המבחנים)). קיום קונטרקטורה במפרק הירך באותו הצד אין השלכה על קיום נכות נוספת, כי נכות זו הנה מתאימה גם לדיסארטיקולציה בירך - קטיעה בגובה מפרק הירך עצמו. כאמור הנ"ל עבר קטיעה מתחת לברך באותה הגפה כבר ב 1993, ונקבעה לו נכות בשיעור של 55%. לאחר ההפחתה של נכותו הקודמת באותה גפה, נכותו הצמיתה בגין התאונה הנידונה, הינה בשיעור 25%."

            לגבי ההיבט השיקומי ציין הרופא: "אם אכן עד כה לא השתמש (התובע) בתותבות לגפיים תחתונות, הסיכוי שהוא ישתמש בהם בעתיד קטנים וקרוב לוודאי שיהיה רוב הזמן מרותק לכסא גלגלים. אך לשם הערכה מדוייקת לצרכיו בתחום זה מומלץ למנות מומחה בתחום השיקומי".

6.         על יסוד המלצה זו מונה כמומחה רפואי בתחום השיקומי פרופ' איסקוב שנתן חוות דעת מיום 18.11.10. בחוות הדעת מפרט פרופ' איסקוב את מצבו של התובע, את עברו הרפואי ואת תלונותיו.

            הוא מפרט כי מדובר באדם כבן 53, מורה במקצועו שגר עם אשתו וארבעת ילדיו בדירה בקומה שנייה עם 23 מדרגות בכניסה. עד שנת 1991 עבד התובע כמורה ואחר כך בעבודות משרדיות. מאז התאונה מיום 16.6.08 הוא אינו עובד ונוהג ברכב בעל מנגנון נהיגה ידני חשמלי שהוא יושב במושב הרכב ולא בכסא גלגלים. התובע נפגע בשלוש תאונות דרכים שונות; בכל אחת נגרמה חבלה לרקמות הרכות בלבד. כתוצאה מכך לאחר כל אחת מן החבלות נגרם סיבוך מסוג CRPS אשר בא לידי ביטוי בכאבים עזים ובלתי ניתנים לטיפול וסיבוך זה גורם לסיבוכים משניים נוספים. עקב עוצמת הכאבים לא ניתן לגעת באיבר שנפגע ותפקודו של החולה נעשה לקוי ביותר. עקב מצבו נזקק התובע לטיפולים במרפאת כאב, נוטל תרופות שונות בכדורים ובזריקות, וכן משתמש באלקטרודה לגרייה חשמלית של חוט השדרה.

            פרופ' איסקוב התייחס לשלוש שאלות שהפניתי אליו: [א] השפעת ההבדל בין שני המצבים (לפני ואחרי התאונה הנ"ל) על תפקודו של התובע. [ב] צרכיו של התובע בתחומים השונים. [ג] הפרוטזה לה יזקק התובע, עלותה וכיוצא בזה.

            בעמודים 10-8 לחוות הדעת מפרט הרופא את עמדתו בקשר לשאלה הראשונה ובסיכום הוא מגיע למסקנה כי בעקבות התאונה "זנח התובע עד מהרה את ניסיונות ההליכה ואף רכש כסא גלגלים ממונע ... " כך שבסיכום, "בהתייחס לתפקודו של התובע בחיי היומיום, התאונה מיום 16.6.08 תרמה להחמרת מצבו התפקודי הקודם לתאונה בשיעור של 20% בלבד".

            באשר לצרכיו של התובע מסכם הרופא כי "התאונה מיום 16.6.08 לא הרחיבה את רמת צרכיו של התובע בחיי יום יום. גם אם נצא מתוך הנחה שהתובע היה מסוגל להלך מספר צעדים טרם התאונה, הרי מידת אי-עצמאותו ברוב פעולות יום יום השונות נותרה כפי שהייתה טרם התאונה. כלומר, צרכיו של התובע בתחומים השונים נגזרים מעצם היותו מרותק לכסא גלגלים ממונע. כך היה מצבו מתחילת שנת 2008 וכך גם מצבו לאחר התאונה מיום 16.6.08."

            באשר לפרוטזה כותב פרופ' איסקוב כי בגלל מצב הגדם ברגל השמאלית "לא ניתן להתאים תותבת או להלך בעזרתה. התובע איבד את יכולתו להלך בעזרת תותבות, בעיקר מהסיבות הבאות: א - הליכת קטוע רגל אחת מעל הברך ורגל שניה מתחת לברך, כרוכה במאמצים גופניים עצימים ביותר. ב - התובע אינו אדם צעיר ובריא ולכן גם לא יוכל להגיע להליכה איכותית ותפקודית. ג - הכאבים בגדמים והפצעים החוזרים על עור הגדמים אינם מאפשרים הליכה נוחה ויעילה. ד - קונטרקטורה בכיפוף במפרק ירך שמאל, איננה מאפשרת התאמה ושימוש בתותבת."

            הרופא מסכם את השאלה השלישית וקובע: "התובע אינו זקוק יותר לתותבות כיוון שלא ניתן להחזיר לו את היכולת להלך בצורה סבירה (בין קירות הבית). יתכן כי יהיה מסוגל לבצע מעברים בעזרת התותבת של רגל ימין אשר ברשותו."